יב אדר א

כְּתִיב מַתַּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ וְלִפְנֵי גְדוֹלִים יַנְחֶנּוּ. יֵשׁ לְךָ אֲנָשִׁים שֶׁהֵם גְּדוֹלֵי הַשֵּׁם בְּחָכְמָתָם אוֹ בְּעָשְׁרָם, אֲבָל מַתַּן אָדָם, כְּשֶׁהָאָדָם נוֹתֵן אֶת הָאָדָם שֶׁלּוֹ בְּאֵיזֶה הִתְעַסְּקוּת בְּהַחְזָקַת הַדָּת, הִנֵה לֹא זוּ בִּלְבַד כִּי יַרְחִיב לוֹ, אֶלָּא עוֹד זֹאת כִּי לִפְנֵי גְדוֹלִים יַנְחֶנּוּ.

יב אדר שני

דעֶר אָנְהוֹיב פוּן פַּרְשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת אִיז: אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה׳. עֶס האָט דאָך געֶדאַרְפט שְׁטֵיין אָדָם מִכֶּם כִּי יַקְרִיב גו׳, זאָגט דעֶר אַלְטעֶר רֶבִּי: אָדָם כִּי יַקְרִיב, בִּכְדֵי אַ מעֶנְטשׁ זאָל וועֶרעֶן נעֶהנְטעֶר צוּ השׁי״ת (הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ) אִיז מִכֶּם קָרְבָּן לַה׳, פוּן אַייךְ אַלֵיין דאַרף זַיין דעֶר קָרְבָּן, מַקְרִיב זַיין זַיין אֵייגעֶנעֶ בְּהֵמָה, דעֶם יֵצֶר הָרָע וואָס וועֶרט אָנְגעֶרוּפעֶן נֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית.