יום שלישי | טו ניסן, א דחג המצות | ה׳תש״ג | ||||
לְמָרוֹר וַחֲזֶרֶת - הֵן חְרֵיין וְהֵן סאַלאַט. קִידּוּשׁ בַּעֲמִידָה. הֵא לַחְמָא - הַהֵא בְּצֵירֵי. בְּבִרְכַּת אֲכִילַת מָרוֹר מְכַוְונִים גַּם עַל מָרוֹר שֶׁבַּכּוֹרֵךְ.
| ||||||
|
בְּסֵדֶר הָרִאשׁוֹן הָיָ׳(ה) אאמו״ר (אֲדוֹנִי אָבִי מוֹרִי וְרַבִּי) מְקַצֵר בִּכְדֵי לֶאֱכוֹל הָאֲפִיקוֹמָן לִפְנֵי חֲצוֹת, אֲבָל בַּשֵּׁנִי הָיָה מַאֲרִיךְ. מַתְחִיל לִפְנֵי שָׁעָה ט וְגוֹמְרוֹ בְּשָׁעָה ג-ד אַחַר חֲצוֹת, וְהָיָ׳(ה) מַאֲרִיךְ בְּבֵיאוּר הַהַגָּדָה.
אַדְמוּ״ר הַזָּקֵן אָמַר: מֵיכְלָא דִמְהֵימְנוּתָא - לַיְלָה הָרִאשׁוֹן. מֵיכְלָא דְאַסְוָתָא - לַיְלָה הַשֵּׁנִי. אַז דִי רְפוּאָה בְּרֵיינְגט דִי אֱמוּנָה, וואָס עֶר זאָגט אַ דאַנק דִיר ג-ט פאַר מַיין רְפוּאָה, אִיז עֶר דאָך געֶוועֶן קראַנק. אָבּעֶר אַז דִי אֱמוּנָה בְּרֵיינְגט דִי רְפוּאָה, אִיז מעֶן לְכַתְּחִילָּה נִיט קְראַנק.