יום רביעי | טו טבת | ה׳תש״ג | ||||
|
תו״א (תּוֹרָה אוֹר) ד״ה (דִּיבּוּר הַמַּתְחִיל) אוֹסְרִי סְעִיף הַמַּתְחִיל וְהִנֵה זֶהוּ, צ״ל (צָרִיךְ לִהְיוֹת): ״וְהַעֲלָאַת נִיצוֹצוֹת שֶׁנָפְלוּ אֲפִילוּ הַבְּהֵמוֹת יִתְעַלּוּ כְּמוֹ שֶׁהָיָה בִּתְּחִילַת״.
הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׁרָאֵל, הָעֵת הַזֹּאת הִיא מוֹעֵד הַגְּאוּלָּה עַל יְדֵי מָשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, וְהַיִּסּוּרִים הַבָּאִים עָלֵינוּ הֵם חֶבְלֵי מָשִׁיחַ, וְאֵין יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִין אֶלָּא בִּתְשׁוּבָה. אַל תַּאֲמִינוּ לִנְבִיאֵי הַשֶּׁקֶר הַמַּבְטִיחִים לָכֶם יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת אַחֲרֵי כְּלוֹת הַמִּלְחָמָה, זִכְרוּ דְבַר ה׳ (יִרְמִיָה יז, ה) אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם וְשָׂם בָּשָׂר זְרוֹעוֹ וּמִן ד׳ יָסוּר לִבּוֹ. שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ד׳ אֱלֹקֶיךָ, וְהָכֵן עַצְמְךָ וּבְנֵי בֵיתְךָ לְקַבֵּל פְּנֵי מָשִׁיחַ צִדְקֵנוּ הַבָּא בְּקָרוֹב מַמָּשׁ.