בְּבֵית רַבֵּינוּ נוֹהֲגִים שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת אֶת הָרַב לְמוּרְשָׁה, אֶלָּא לִמְכּוֹר לוֹ אֶת הֶחָמֵץ וּבְעָרֵב קַבְּלָן.

בַּאֲפִיַּת הַשְּׁמוּרָה עֶרֶב פֶּסַח אַחַר חֲצוֹת, הָיָ׳(ה) אאמו״ר (אֲדוֹנִי אָבִי מוֹרִי וְרַבִּי) נוֹכַח, וְאוֹמֵר ג״כ (גַּם כֵּן) הַלֵּל, וְהָיָה מַפְסִיק - גַּם בְּאֶמְצַע פֶּרֶק - לְהוֹרוֹת בְּהַנּוֹגֵעַ לְהַלִּישָׁה, אֲפִיָּ׳(ה) וכה״ג (וּכְהַאי גַּוְונָא).