| יז | וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן: |
| יח | וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת־ |
| יט | וַיִּפְרֹשׂ אֶת־ |
|
ויפרש את האהל. הן יריעות העזים: | |
| כ | וַיִּקַּח וַיִּתֵּן אֶת־ |
|
את העדות. הלוחות: | |
| כא | וַיָּבֵא אֶת־ |
| כב | וַיִּתֵּן אֶת־ |
|
על ירך המשכן צפונה. בחצי הצפוני של רוחב הבית (יומא לג:): ירך. כתרגומו צדא, כירך הזה שהוא בצדו של אדם: | |
| כג | וַיַּעֲרֹךְ עָלָיו עֵרֶךְ לֶחֶם לִפְנֵי יְהוָֹה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָֹה אֶת־ |
| כד | וַיָּשֶׂם אֶת־ |
| כה | וַיַּעַל הַנֵּרֹת לִפְנֵי יְהוָֹה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָֹה אֶת־ |
| כו | וַיָּשֶׂם אֶת־ |
| כז | וַיַּקְטֵר עָלָיו קְטֹרֶת סַמִּים כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָֹה אֶת־ |
|
ויקטר עליו קטורת. שחרית וערבית, כמו שנאמר בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות וגו׳ (שמות ל, ז.): | |