ח | לֹא־ |
לא תתעב אדמי. לגמרי, אע״פ שראוי לך לתעבו שיצא בחרב לקראתך: לא תתעב מצרי. מכל וכל, אע״פ שזרקו זכוריכם ליאור, מה טעם, שהיו לכם אכסניא בשעת הדחק. לפיכך: | |
ט | בָּנִים אֲשֶׁר־ |
בנים אשר יולדו להם דור שלישי וגו׳. ושאר האומות מותרין מיד, הא למדת, שהמחטיא לאדם קשה לו מן ההורגו, שההורגו הורגו בעולם הזה, והמחטיאו מוציאו מן העולם הזה ומן העולם הבא, לפיכך אדום שקדמם בחרב לא נתעב, וכן מצרים שטבעום, ואלו שהחטיאום נתעבו: | |
י | כִּי־ |
כי תצא וגו׳ ונשמרת. שהשטן מקטרג בשעת הסכנה: | |
יא | כִּי־ |
מקרה לילה. דיבר הכתוב בהווה: ויצא אל מחוץ למחנה. זו מצות עשה: לא יבא אל תוך המחנה. זו מצות לא תעשה, ואסור להכנס למחנה לויה וכל שכן למחנה שכינה (פסחים סח.): | |
יב | וְהָיָה לִפְנוֹת־ |
והיה לפנות ערב. סמוך להערב שמשו יטבול, שאינו טהור בלא הערב השמש: | |
יג | וְיָד תִּהְיֶה לְךָ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְיָצָאתָ שָׁמָּה חוּץ: |
ויד תהיה לך. כתרגומו, כמו איש על ידו (במדבר ב, יז.): מחוץ למחנה. חוץ לענן: | |
יד | וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל־ |
על אזנך. לבד משאר כלי תשמישך: אזנך. כמו כלי זיינך: | |
טו | כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ | בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא־ |
ולא יראה בך. הקב״ה, ערות דבר: | |
טז | לֹא־ |
לא תסגיר עבד. כתרגומו. דבר אחר, אפילו עבד כנעני של ישראל שברח מחוצה לארץ לארץ ישראל: | |
יז | עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר־ |
יח | לֹא־ |
לא תהיה קדשה. מופקרת, מקודשת ומזומנת לזנות: ולא יהיה קדש. מזומן למשכב זכור (סנהדרין נד:), ואונקלוס תרגם לא תהא אתתא מבנת ישראל לגבר עבדא, שאף זו מופקרת לבעילת זנות היא, מאחר שאין קדושין תופסין לו בה, שהרי הוקשו לחמור, שנאמר שבו לכם פה עם החמור (בראשית כב, ה.), עם הדומה לחמור. ולא יסב גברא מבני ישראל אתתא אמתא, שאף הוא נעשה קדש על ידה, שכל בעילותיו בעילות זנות, שאין קדושין תופסין לו בה: | |
יט | לֹא־ |
אתנן זונה. נתן לה טלה באתננה פסול להקרבה: ומחיר כלב. החליף שה בכלב: גם שניהם. לרבות שנוייהם (בבא קמא סה:), כגון חטים ועשאן סלת: | |
כ | לֹא־ |
לא תשיך. אזהרה ללוה שלא יתן רבית למלוה (בבא מציעא עה:), ואח״כ אזהרה למלוה, את כספך לא תתן לו בנשך (ויקרא כה, לז. ספרי רסב.): | |
כא | לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ עַל־ |
לנכרי תשיך. ולא לאחיך (בבא מציעא ע:), לאו הבא מכלל עשה, עשה, לעבור עליו בשני לאוין ועשה: | |
כב | כִּי־ |
לא תאחר לשלמו. שלשה רגלים, ולמדוהו רבותינו מן המקרא: | |
כג | וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר לֹא־ |
כד | מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר וְעָשִׂיתָ כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ לַיהוָֹה אֱלֹהֶיךָ נְדָבָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּפִיךָ: |
מוצא שפתיך תשמור. ליתן עשה על לא תעשה (ראש השנה ו.): |