כג | וָאֶתְחַנַּן אֶל־ |
ואתחנן. אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת חנם, אע״פ שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים, אין מבקשים מאת המקום אלא מתנת חנם, לפי שאמר לו וחנותי את אשר אחון (שמות לג, יט.), אמר לו בלשון ואתחנן. דבר אחר, זה אחד מעשרה לשונות שנקראת תפלה, כדאיתא בספרי (כו.): בעת ההיא. לאחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג דמיתי שמא הותר הנדר (ספרי שם): לאמר. זה אחד משלשה מקומות שאמר משה לפני המקום, איני מניחך עד שתודיעני אם תעשה שאלתי אם לאו: | |
כד | אֲדֹנָי יֱהֹוִה אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת־ |
ה׳ אלהים. רחום בדין: אתה החלות להראות את עבדך. פתח להיות עומד ומתפלל אע״פ שנגזרה גזירה, אמר לו ממך למדתי, שאמרת לי ועתה הניחה לי (שמות לב, י.), וכי תופס הייתי בך, אלא לפתוח פתח שבי תלוי להתפלל עליהם (ספרי כז.), כמו כן הייתי סבור לעשות עכשיו: את גדלך. זו מדת טובך, וכן הוא אומר, ועתה יגדל נא כח ה׳ (במדבר יד, יז.): ואת ידך. זו ימינך, שהיא פשוטה לכל באי עולם: החזקה. שאתה כובש ברחמים את מידת הדין החזקה: אשר מי אל וגו׳. אינך דומה למלך בשר ודם, שיש לו יועצין וסנקתדרין, הממחין בידו כשרוצה לעשות חסד ולעבור על מדותיו, אתה אין מי ימחה בידך אם תמחול לי ותבטל גזירתך. ולפי פשוטו, אתה החלות להראות את עבדך, מלחמת סיחון ועוג, כדכתיב ראה החלותי תת לפניך (דברים ב, לא.), הראני מלחמת ל״א מלכים: | |
כה | אֶעְבְּרָה־ |
אעברה נא. אין נא אלא לשון בקשה: ההר הטוב הזה. זו ירושלים: והלבנון. זה בית המקדש (יומא לט:): | |
כו | וַיִּתְעַבֵּר יְהוָֹה בִּי לְמַעַנְכֶם וְלֹא שָׁמַע אֵלָי וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֵלַי רַב־ |
ויתעבר ה׳. נתמלא חמה (ספרי כט.): למענכם. בשבילכם, אתם גרמתם לי, וכן הוא אומר, ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם (תהלים קו, לב.): רב לך. שלא יאמרו, הרב כמה קשה, והתלמיד כמה סרבן מפציר. דבר אחר רב לך, הרבה מזה שמור לך, רב טוב הצפון לך (ספרי פנחס קלה.): | |
כז | עֲלֵה | רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ כִּי־ |
וראה בעיניך. בקשת ממני ואראה את הארץ הטובה, אני מראה לך את כולה, שנאמר ויראהו ה׳ את כל הארץ (דברים לד, א.): | |
כח | וְצַו אֶת־ |
וצו את יהושע. על הטרחות, ועל המשאות, ועל המריבות: וחזקהו ואמצהו. בדבריך, שלא ירך לבו לומר, כשם שנענש רבי עליהם כך סופי ליענש עליהם, מבטיחו אני, כי הוא יעבור והוא ינחיל: כי הוא יעבר. אם יעבור לפניהם ינחלו, ואם לאו לא ינחלו. וכן אתה מוצא כששלח מן העם אל העי, והוא ישב, ויכו מהם אנשי העי וגו׳ (יהושע ז, ה.), וכיון שנפל על פניו, אמר לו קום לך, קם לך כתיב, אתה הוא העומד במקומך ומשלח את בני למלחמה, למה זה אתה נופל על פניך, לא כך אמרתי למשה רבך, אם הוא עובר עוברין ואם לאו אין עוברין: | |
כט | וַנֵּשֶׁב בַּגָּיְא מוּל בֵּית פְּעוֹר: |
ונשב בגיא וגו׳. ונצמדתם לעבודת אלילים, ואעפ״כ ועתה ישראל שמע אל החקים, והכל מחול לך, ואני לא זכיתי לימחל לי (ספרי פנחס קלו.): | |
פרק ד | |
א | וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל־ |
ב | לֹא תֹסִפוּ עַל־ |
לא תוסיפו. כגון חמש פרשיות בתפילין, חמשת מינין בלולב, וחמש ציציות, וכן לא תגרעו (ספרי ראה פב.): | |
ג | עֵינֵיכֶם הָרֹאוֹת אֵת אֲשֶׁר־ |
ד | וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם: |