יום ששי | י טבת | ה׳תש״ג | ||||
תַּעֲנִית, סְלִיחוֹת, אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ.
| ||||||
|
מַעֲנֵה הצ״צ (הַצֶמַח צֶדֶק) עַל יְחִידוּת: כְּתִיב יַעֲזוֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבוֹתָיו גו׳. אָוֶן הוּא מִלְּשׁוֹן אוֹן בְּחוֹלָם, שֶׁפִּירוּשׁוֹ כֹּחַ וְעוֹז. וּכְשֵׁם דְיַעֲזוֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ זֶהוּ דָבָר הַמּוּכְרָח, אֲשֶׁר בְּלֹא תְשׁוּבָה אִי אֶפְשָׁר לָגֶשֶׁת אֶל הַקֹּדֶשׁ, הִנֵּה כְּמוֹ כֵן צָרִיךְ הָאִישׁ אוֹן, כְּלוֹמַר אִישׁ הֶחָזָק בְּדַעַת עַצְמוֹ, לַעֲזוֹב מַחְשְׁבוֹתָיו, וְלֹא יֹאמַר אִיך זאָג אַזוֹי, אִיך האַלט אַזוֹי, כִּי כָל ״אִיך״ וּמְצִיאוּת הוּא מָקוֹר הָרַע וְגוֹרֵם פֵּירוּד לְבָבוֹת.