יום שני | כח כסלו, ד חנוכה | ה׳תש״ג | ||||
|
הַנָהוּג אֵצֶל הצ״צ (הַצֶּמַח צֶדֶק), כִּי בְּאֶחָד מִלֵילֵי חַנוּכָּה הָיוּ עוֹשִׂים כְּעֵין פאַרבְּרֵיינגעֶן עִם בְּנֵי הַבַּיִת, וְהָיוּ בָאִים גַּם כַּלוֹתָיו, וְנִקְרָא ״לאַטקעֶס אָוועֶנט״. וְכֵן הָיָה אֵצֶל רַבֵּינוּ הַזָּקֵן וְאַדְמוּ״ר (וְאֲדֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ) הַאֶמְצָעִי. בֵּין הַסִּפּוּרִים שֶׁהָיוּ הָרַבֵּיִים מְסַפְּרִים בִּסְעוּדָה זוֹ, הָיוּ סִפּוּרִים אֲשֶׁר בְּכָל חַנוּכָּה הָיוּ מְשׂוֹחֲחִים אוֹדוֹתָם, אַף שֶׁכְּבָר דִּבְּרוּ מִזֶה בְּשָׁנָה הָעָבְרָה.
אַאַמוּ״ר (אֲדוֹנִי אָבִי מוֹרִי וְרַבִּי) הָיָה נוֹתֵן דְּמֵי חֲנוּכָּה בְּלֵיל נֵר הָרְבִיעִי אוֹ הַחֲמִישִׁי.