יט אדר א

הַחֲסִידִים, אֲפִילוּ הַבֵּינוּנִים, הָיוּ בְּקִיאִים בתנ״ך (בַּתּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים). וּמִנְהָג מְסוּדָּר הָיָה אֶצְלָם, אֲשֶׁר אַחַר לִימּוּד שִׁיעוּר מִשְׁנָיוֹת שֶׁאַחֲרֵי תְּפִלַּת שַׁחֲרִית, בְּשַׁעַת קְפִילַת הטו״ת (הַטַלִית וּתְפִילִין) הָיוּ אוֹמְרִים שִׁיעוּר בתנ״ך (בַּתּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים), בְּאוֹפֶן אֲשֶׁר בְּמֶשֶׁךְ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים הָיוּ גוֹמְרִים אֶת התנ״ך (הַתּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים).

יט אדר שני

ר׳ מֹשֶׁה מַייזְלִישׁ סִיפֵּר: דעֶר רֶבִּי (רַבֵּינוּ הַזָּקֵן) האָט אוּנז געֶלעֶרעֶנט, אַז דעֶר אַלֶף פוּן חֲסִידוּת אִיז, אוֹיסצוּנִיצעֶן דִי טִבְעִיּוּת אִין עֲבוֹדָה. אוּן רֵאשִׁית הָעֲבוֹדָה זאָל זַיין אוֹיסְצוּנִיצעֶן דִי טֶבַע הַכֹּחוֹת, ווִי לְמָשָׁל דִי טֶבַע פוּן מוֹחַ שַׁלִּיט עַל הַלֵּב.