בְּמִנְחָה אֵין אוֹמְרִים תַּחֲנוּן.

הצ״צ (הַצֶּמַח צֶדֶק) כּוֹתֵב: אַהֲבָה דִבְחִינַת וְעִמְּךָ לֹא חָפַצְתִּי (הַיְינוּ) שֶׁלֹּא לַחְפּוֹץ שׁוּם דָּבָר זוּלָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, וְלֹא אֲפִילוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ שֶׁהֵם ג״ע (גַן עֵדֶן) עֶלְיוֹן וְתַחְתּוֹן, כִּי רַק בְּיוּ״ד נִבְרָא כו׳, אֶלָּא תִּהְיֶ׳(ה) הָאַהֲבָה רַק לוֹ יִתְבָּרֵךְ לְבַד, דְהַיְינוּ למהו״ע (לִמְהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ) יִתְבָּרֵך מַמָּשׁ. וְכַך הָיָה נִשְׁמָע הַלָשׁוֹן ממו״ר (מִמּוֹרִי וְרַבִּי) נ״ע (נִשְׁמָתוֹ עֵדֶן) רַבֵּינוּ הַזָּקֵן בִּדְבֵיקוּתוֹ, שֶׁהָיָה אוֹמֵר בָּזֶה הַלָשׁוֹן:

אִיך וִויל זעֶ גאָר נִיסט, אִיך וִויל נִיט דַיין ג״ע (גַן עֵדֶן) אִיך וִויל נִיט דַיין עוה״ב (עוֹלָם הַבָּא) כו׳ אִיךְ וִויל מעֶר נִיט אַז דִיךְ אַלֵיין.

גוּט יוֹם טוֹב

לְשָׁנָה טוֹבָה בְּלִימוּד הַחֲסִידוּת וּדַרְכֵּי הַחֲסִידוּת

תִּכָּתֵבוּ וְתֵחָתֵמוּ