תו״א (תּוֹרָה אוֹר) ד״ה (דִבּוּר הַמַתְחִיל) לְמַעַן תִּהְיֶ׳(ה) סוֹף סְעִיף הַמַּתְחִיל אָמְנָם, ״לֹא יִשְׁבּוֹת יוֹמָם מִלִּרְאוֹת״ צ״ל (צָרִיךְ לִהְיוֹת) ״לֹא יִשְׁבּוֹת יוֹמָם וָלַיְלָה מִלִּרְאוֹת״.

אִמִּי זְקֵנָתִי (הָרַבָּנִית מָרַת רִבְקָה נ״ע (נִשְׁמָתָה עֵדֶן)) בִּהְיוֹתָהּ כְּבַת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה - בִּשְׁנַת תרי״א - חָלְתָה, וְצִיוָּה הָרוֹפֵא אֲשֶׁר תֹּאכַל תֵּיכֶף בְּקוּמָהּ מִשְּׁנָתָהּ, אָמְנָם הִיא לֹא חָפְצָה לִטְעוֹם קוֹדֶם הַתְּפִלָּה, וְהָיְתָה מִתְפַּלֶּלֶת בְּהַשְׁכָּמָה, וְאַחַר הַתְּפִלָּה הָיְתָה אוֹכֶלֶת פַּת שַׁחֲרִית. כְּשֶׁנּוֹדַע הַדָּבָר לְחוֹתְנָהּ אדמו״ר (אֲדֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ) הצ״צ (הַצֶמַח צֶדֶק), אָמַר לָהּ: אַ אִיד דאַרף זַיין געֶזוּנְד אוּן אַ בַּעַל כֹּחַ. אוֹיף מִצְוֹת שׁטֵייט וָחַי בָּהֶם, אִיז דעֶר טַייטְשׁ וָחַי בָּהֶם, מעֶן דאַרף אַרַיינְבּרֵיינְגעֶן אַ חַיּוּת אִין מִצְוֹת. בִּכְדֵי אַז מעֶן זאָל קעֶנעֶן אַרַיינְבּרֵיינְגעֶן אַ חַיּוּת אִין מִצְוֹת, מוּז מעֶן זַיין אַ בַּעַל כֹּחַ אוּן זַיין בְּשִׂמְחָה. וְסִיֵּים: דוּ דאַרְפסְט נִיט זַיין קֵיין נִיכְטעֶרעֶ. בּעֶסעֶר עֶסעֶן צוּלִיבּ דאַוועֶנעֶן וִוי דאַוועֶנעֶן צוּליבּ עֶסעֶן. וּבֵירְכָהּ בַּאֲרִיכוּת יָמִים, - (נוֹלְדָה בִּשְׁנַת תקצ״ג וְנִפְטְרָה י׳ שְׁבָט תרע״ד).

מַאֲמָר זֶה אָמַר אאמו״ר (אֲדוֹנִּי אָבִי מוֹרִי וְרַבִּי) לְאֶחָד עַל יְחִידוּת, וְהוֹסִיף: אוּן מעֶן דאַרף עֶס טאָן בְּשִׂמְחָה.