שבת | יט ניסן ארבעה לעומר | ה׳תש״ג | ||||
גם בשמחה ובצהלה. שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם. אֵשֶׁת חַיִל. מִזְמוֹר לְדָוִד. דָּא הִיא סְעוּדָתָא, וְיִתֶּן לְךָ - אוֹמְרִים בְּלַחַשׁ.
| ||||||
|
פַּעַם פֵּירֵשׁ אאזמו״ר (אֲדוֹנִי אָבִי זְקֵנִי מוֹרִי וְרַבִּי): מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה - גָּלוּת שֶׁנִּמְשַׁל לְלַיְלָה - הַזֶּה - הָאַחֲרוֹן - מִכָּל הַלֵּילוֹת - גָּלֻיּוֹת שֶׁקָּדְמוּהוּ.
שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אֵין אָנוּ מַטְבִּילִין - לְשׁוֹן מֵרוּק נִקָּיוֹן וְטַהֲרָה - אֲפִילוּ פַּעַם אֶחָת - לֹא נִגְמַר הַמֵּירוּק בָּהֶם, כִּי הֲרֵי הָיָ׳(ה) אַחֲרֵיהֶם עוֹד גָּלוּת - הַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְעָמִים - מֵירוּק גּוּף וְגִילּוּי הַנֶּפֶשׁ.
שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִים חָמֵץ אוֹ מַצָּה - הַיְינוּ כִּי גַם אַחַר הַגָּלוּת, הָעֲבוֹדָה הִיא מִצַּד נֶפֶשׁ הָאֱלֹקִית, מַצָּה בִּיטּוּל, וּמִצַּד נפה״ב (נֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית), חָמֵץ יֵשׁוּת. - הַלַּיְלָה הַזֶּה - אַחַר גָּלוּת הָאַחֲרוֹן - כּוּלּוֹ מַצָּה - שֶׁיּוּעֲבַר רוּחַ הַטּוּמְאָה.
שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין שְׁאָר יְרָקוֹת - כָּל הַמְקַנֵּא פָּנָיו מוֹרִיקוֹת, וּבְכָל הַגָּלֻיּוֹת הַרְבֵּה בְּחִינוֹת בְּקִנְאָה: קִנְאַת סוֹפְרִים וְהַדּוֹמֶה - הַלַּיְלָה הַזֶּה - אַחַר גָּלוּת הָאַחֲרוֹן - כּוּלּוֹ מָרוֹר - קִנְאָה הַיּוֹתֵר גְּדוֹלָה, עַל דֶּרֶךְ מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל צַדִּיק נִכְוֶה מֵחוּפָּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ.
שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בֵּין יוֹשְׁבִין בֵּין מְסוּבִּין - כָּל הַגִּילּוּיִם שֶׁעַל יְדֵי הַגָּלֻיּוֹת - אוֹכְלִין - בְּחִינַת הַתַּעֲנוּג, וְיֵשׁ הִתְפַּשְּׁטוּת הַתַּעֲנוּג וְתַעֲנוּג הָעַצְמִי וְיֵשׁ מִי שֶׁמַּגִּיעַ בַּעֲבוֹדָתוֹ לְהִתְפַּשְּׁטוּת הַתַּעֲנוּג וְיֵשׁ לַתַּעֲנוּג הָעַצְמִי - הַלַּיְלָה הַזֶּה - אַחַר גָּלוּת הָאַחֲרוֹן - כּוּלָּנוּ מְסוּבִּין - שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל יַגִּיעוּ לִבְחִינַת תַּעֲנוּג הָעַצְמִי.