רַבֵּינוּ הַזָּקֵן סִיפֵּר: מֵהַתּוֹרוֹת שֶׁאָמַר מוֹרִי (הָרַב הַמַּגִּיד) לְפָנַי בִּיחִידוּת, הָיְתָה תּוֹרָה עַל הַפָּסוּק אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה, דַּהֲגַם שֶׁהָאֵשׁ יוֹרֵד מִלְמַעְלָה בְּאִתְעֲרוּתָא דִלְעֵילָּא, מִצְוָה לְהָבִיא מִן הַהֶדְיוֹט, כִּי בְּאִתְעַרוּתָא דִלְתַתָּא אִתְעַרוּתָא דִלְעֵילָא, כִּי רוּחַ אַיְיתֵי רוּחַ וְאַמְשִׁיךְ רוּחַ, רוּחַ מִלְּמַטָּה אַיְיתֵי רוּחַ מִלְעֵילָּא, וְאַמְשִׁיךְ רוּחַ מִלְעֵילָּא וּלְעֵילָּא. וּמִצְוַת עֲשֵׂה לְהַבְעִיר אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ, מִזְבֵּחַ הוּא אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם, וְהַהַקְרָבָה עַצְמָהּ אֵינָהּ מַסְפֶּקֶת, וּצְרִיכִים לְהַבְעִיר אֵשׁ עַל הַקָּרְבָּן אֲשֶׁר מִכֶּם, וְאֵשׁ זֶה לֹא תִכְבֶּה, שֶׁהִיא מְכַבָּה אֶת הַ״לֹא״.

אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת אָמַר מוֹרִי לְפָנַי עֶשֶׂר פְּעָמִים - כְּדֵי לְחָקְקָהּ בְּעֶשֶׂר כֹּחוֹת נַפְשִׁי - וַיֹּאמֶר לִי, אַתָּה תַּלְמִידִי הִנְּךָ נִצְרָךְ לְהָאֵשׁ תָּמִיד, לְפִי שֶׁעָלֶיךָ הוּטַל לְכַבּוֹת לֹא (שֶׁל הַמְנַגְּדִים) גָּדוֹל. אַתָּה תְכַבֶּה אֶת הַלֹּא והשׁי״ת (וְהַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ) יַהֲפוֹך אֶת הַלֹּא לְהֵן.