יא | וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ נַעֲלָה הֶעָנָן מֵעַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת: |
בחדש השני. נמצאת אתה אומר שנים עשר חדש חסר י׳ ימים עשו בחורב, שהרי בראש חדש סיון חנו שם ולא נסעו עד עשרים באייר לשנה הבאה: | |
יב | וַיִּסְעוּ בְנֵי־ |
למסעיהם. כמשפט המפורש למסע דגליהם, מי ראשון ומי אחרון: במדבר פארן. קברות התאוה במדבר פארן היה, ושם חנו ממסע זה: | |
יג | וַיִּסְעוּ בָּרִאשֹׁנָה עַל־ |
יד | וַיִּסַּע דֶּגֶל מַחֲנֵה בְנֵי־ |
טו | וְעַל־ |
טז | וְעַל־ |
יז | וְהוּרַד הַמִּשְׁכָּן וְנָסְעוּ בְנֵי־ |
והורד המשכן. כיון שנוסע דגל יהודה, נכנסו אהרן ובניו ופרקו את הפרכת וכסו בה את הארון, שנאמר ובא אהרן ובניו בנסוע המחנה (במדבר ד, ה.), ובני גרשון ובני מררי פורקין המשכן וטוענין אותו בעגלות, והארון וכלי הקדש של משא בני קהת עומדים מכוסין ונתונין על המוטות עד שנסע דגל מחנה ראובן, ואחר כך ונסעו הקהתים: | |
יח | וְנָסַע דֶּגֶל מַחֲנֵה רְאוּבֵן לְצִבְאֹתָם וְעַל־ |
יט | וְעַל־ |
כ | וְעַל־ |
כא | וְנָסְעוּ הַקְּהָתִים נֹשְׂאֵי הַמִּקְדָּשׁ וְהֵקִימוּ אֶת־ |
נשאי המקדש. נושאי דברים המקודשים: והקימו את המשכן. בני גרשון ובני מררי שהיו קודמים להם מסע שני דגלים, היו מקימין את המשכן כשהיה הענן שוכן, וסימן החנייה נראה בדגל מחנה יהודה והם חונים, ועדיין בני קהת באים מאחריהם עם שני דגלים האחרונים, היו בני גרשון ובני מררי מקימין את המקדש, וכשבאים בני קהת מוצאים אותו על מכונו ומכניסין בו הארון והשלחן והמנורה והמזבחות. וזהו משמעות המקרא, והקימו מקימי המשכן אותו עד טרם בואם של בני קהת: | |
כב | וְנָסַע דֶּגֶל מַחֲנֵה בְנֵי־ |
כג | וְעַל־ |
כד | וְעַל־ |
כה | וְנָסַע דֶּגֶל מַחֲנֵה בְנֵי־ |
מאסף לכל המחנות. תלמוד ירושלמי. לפי שהיה שבטו של דן מרובה באוכלוסין היה נוסע באחרונה, וכל מי שהיה מאבד דבר היה מחזירו לו. אתיא כמאן דאמר כתיבה היו מהלכין, ומפיק לה מן כאשר יחנו כן יסעו (במדבר ב, יז.). ואית דאמרי כקורה היו מהלכין, ומפיק לה מן מאסף לכל המחנות: | |
כו | וְעַל־ |
כז | וְעַל־ |
כח | אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי־ |
אלה מסעי. זה סדר מסעיהם: ויסעו. ביום ההוא נסעו: | |
כט | וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן־ |
חובב. הוא יתרו שנאמר מבני חובב חותן משה (שופטים ד, יא.), ומה תלמוד לומר ותבאנה אל רעואל אביהן (שמות ב, יח.), מלמד שהתינוקות קורין לאבי אביהן אבא (ספרי עח.), ושמות הרבה היו לו, יתרו על שם שיתר פרשה אחת בתורה, חובב על שחיבב את התורה וכו׳: נסעים אנחנו אל המקום. מיד, עד ג׳ ימים אנו נכנסין לארץ, שבמסע זה הראשון נסעו על מנת להכנס לארץ ישראל, אלא שחטאו במתאוננים, ומפני מה שתף משה עצמו עמהם, שעדיין לא נגזרה גזרה עליו וכסבור שהוא נכנס (ספרי שם): | |
ל | וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם־ |
אל ארצי ואל מולדתי. אם בשביל נכסי אם בשביל משפחתי (ספרי עט.): | |
לא | וַיֹּאמֶר אַל־ |
אל נא תעזוב. אין נא אלא לשון בקשה, שלא יאמרו לא נתגייר יתרו מחבה, סבור היה שיש לגרים חלק בארץ, עכשיו שראה שאין להם חלק הניחם והלך לו: כי על כן ידעת חנותנו במדבר. כי נאה לך לעשות זאת, על אשר ידעת חנותנו במדבר וראית נסים וגבורות שנעשו לנו: כי על כן ידעת. כמו על אשר ידעת, כמו כי על כן לא נתתיה לשלה בני (בראשית לח, כו.), כי על כן עברתם (שם יח, ה.), כי על כן באו (שם יט, ח.), כי על כן ראיתי פניך (שם לג, י.): והיית לנו לעינים. לשון עבר כתרגומו. דבר אחר לשון עתיד, כל דבר ודבר שיתעלם מעינינו תהיה מאיר עינינו. דבר אחר שתהא חביב עלינו כגלגל עינינו, שנאמר ואהבתם את הגר (דברים י, יט.): | |
לב | וְהָיָה כִּי־ |
והיה הטוב ההוא וגו׳. מה טובה היטיבו לו, אמרו, כשהיו ישראל מחלקין את הארץ, היה דושנה של יריחו ת״ק אמה על ת״ק אמה, והניחוהו מלחלוק, אמרו מי שיבנה בית המקדש בחלקו הוא יטלנו, ובין כך ובין כך נתנוהו לבני יתרו ליונדב בן רכב, שנאמר ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים וגו׳ (שופטים א, טז.): | |
לג | וַיִּסְעוּ מֵהַר יְהֹוָה דֶּרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים וַאֲרוֹן בְּרִית־ |
דרך שלשת ימים. מהלך שלשת ימים הלכו ביום אחד, שהיה הקב״ה חפץ להכניסם לארץ מיד: וארון ברית ה׳ נוסע לפניהם דרך שלשת ימים. זה הארון היוצא עמהם למלחמה ובו שברי לוחות מונחים, ומקדים לפניהם דרך שלשת ימים לתקן להם מקום חנייה (ספרי פג.): | |
לד | וַעֲנַן יְהוָֹה עֲלֵיהֶם יוֹמָם בְּנָסְעָם מִן־ |
וענן ה׳ עליהם יומם. שבעה עננים כתובים במסעיהם, ארבע מארבע רוחות ואחד למעלה ואחד למטה, ואחד לפניהם מנמיך את הגבוה ומגביה את הנמוך והורג נחשים ועקרבים: מן המחנה. ממקום חנייתן: |