פרק כט | |
א | וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְקַדֵּשׁ אֹתָם לְכַהֵן לִי לְקַח פַּר אֶחָד בֶּן־ |
לקח. כמו קח, ושתי גזרות הן, אחת של קיחה ואחת של לקיחה, ולהן פתרון אחד: פר אחד. לכפר על מעשה העגל שהוא פר: | |
ב | וְלֶחֶם מַצּוֹת וְחַלֹּת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן סֹלֶת חִטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתָם: |
ולחם מצות וחלת מצת ורקיקי מצות. הרי אלו ג׳ מינין, רבוכה, וחלות, ורקיקין. לחם מצות היא הקרויה למטה בענין חלת לחם שמן, על שם שנותן שמן ברבוכה כנגד החלות והרקיקין, וכל המינין באים עשר עשר חלות (מנחות עו.): בלולות בשמן. כשהן קמח, יוצק בהן שמן ובוללן (שם עה.): משחים בשמן. אחר אפייתן מושחן כמין כ״ף יונית שהיא עשויה כנו״ן שלנו (שם): | |
ג | וְנָתַתָּ אוֹתָם עַל־ |
והקרבת אותם. אל חצר המשכן ביום הקמתו: | |
ד | וְאֶת־ |
ורחצת. זו טבילת כל הגוף: | |
ה | וְלָקַחְתָּ אֶת־ |
ואפדת. קשט ותקן החגורה והסינר סביבותיו: | |
ו | וְשַׂמְתָּ הַמִּצְנֶפֶת עַל־ |
נזר הקדש. זה הציץ: על המצנפת. כמו שפירשתי למעלה, על ידי הפתיל האמצעי ושני פתילין שבראשו הקשורין שלשתן מאחורי העורף, הוא נותנו על המצנפת כמין כובע: | |
ז | וְלָקַחְתָּ אֶת־ |
ומשחת אותו. אף משיחה זו כמין כ״ף יונית, נותן שמן על ראשו, ובין ריסי עיניו, ומחברן באצבעו: | |
ח | וְאֶת־ |
ט | וְחָגַרְתָּ אֹתָם אַבְנֵט אַהֲרֹן וּבָנָיו וְחָבַשְׁתָּ לָהֶם מִגְבָּעֹת וְהָיְתָה לָהֶם כְּהֻנָּה לְחֻקַּת עוֹלָם וּמִלֵּאתָ יַד־ |
והיתה להם. מלוי ידים זה לכהונת עולם: ומלאת. על ידי הדברים האלה: יד אהרן ויד בניו. במילוי ופקודת הכהונה: | |
י | וְהִקְרַבְתָּ אֶת־ |
יא | וְשָׁחַטְתָּ אֶת־ |
פתח אהל מועד. בחצר המשכן שלפני הפתח: | |
יב | וְלָקַחְתָּ מִדַּם הַפָּר וְנָתַתָּה עַל־ |
על קרנות. למעלה, בקרנות ממש (זבחים נג.): ואת כל הדם. שירי הדם: אל יסוד המזבח. כמין בליטת בית קבול עשוי לו סביב סביב לאחר שעלה אמה מן הארץ (מדות פ״ג מ״א): | |
יג | וְלָקַחְתָּ אֶת־ |
החלב המכסה את הקרב. הוא הקרום שעל הכרס שקורין טיל״א: ואת היתרת. הוא טרפשא דכבדא שקורין איבר״ש (ראטהפלייש): על הכבד. אף מן הכבד יטול עמה (ת״כ ג, ד.): | |
יד | וְאֶת־ |
תשרף באש. לא מצינו חטאת חיצונה נשרפת אלא זו: | |
טו | וְאֶת־ |
טז | וְשָׁחַטְתָּ אֶת־ |
וזרקת. בכלי, אוחז במזרק וזורק כנגד הקרן, כדי שיראה לכאן ולכאן, ואין קרבן טעון מתנה באצבע אלא חטאת בלבד, אבל שאר זבחים אינן טעונין קרן ולא אצבע, שמתן דמם מחצי המזבח ולמטה, ואינו עולה בכבש, אלא עומד בארץ וזורק: סביב. כך מפורש בשחיטת קדשים (זבחים נג:), שאין סביב אלא ב׳ מתנות שהן ארבע, האחת בקרן זוית זו, והאחת בקרן שכנגדה באלכסון, וכל מתנה נראית בשני צדי הקרן אילך ואילך, נמצא הדם נתון בד׳ רוחות סביב, לכך קרוי סביב: | |
יז | וְאֶת־ |
על נתחיו. עם נתחיו, מוסף על שאר הנתחים: | |
יח | וְהִקְטַרְתָּ אֶת־ |
ריח ניחוח. נחת רוח לפני, שאמרתי ונעשה רצוני: אשה. לשון אש, והיא הקטרת איברים שעל האש: |