יח | וַיִּהְיוּ בְנֵי־ |
למה הוצרך לומר כאן, לפי שהפרשה עסוקה ובאה בשכרותו של נח, שקלקל בה חם ועל ידו נתקלל כנען, ועדיין לא כתב תולדות חם ולא ידענו שכנען בנו, לפיכך הוצרך לומר כאן וחם הוא אבי כנען: | |
יט | שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה בְּנֵי־ |
כ | וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם: |
עשה עצמו חולין (ב״ר לו, ג.), שהיה לו לעסוק תחלה בנטיעה אחרת: אדוני האדמה, כמו איש נעמי (רות א, ג.): כשנכנס לתיבה הכניס עמו זמורות ויחורי תאנים (ב״ר שם): | |
כא | וַיֵּשְׁתְּ מִן־ |
אהלה כתיב, רמז לי׳ שבטים שנקראו על שם שומרון שנקראת אהלה, שגלו על עסקי היין, שנאמר השותים במזרקי יין (עמוס ו, ו.): לשון ויתפעל: | |
כב | וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי־ |
יש מרבותינו אומרים כנען ראה והגיד לאביו (ב״ר לו, ז.), לכך הוזכר על הדבר ונתקלל: יש אומרים סרסו ויש אומרים רבעו (סנהדרין ע.): | |
כג | וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת־ |
אין כתיב ויקחו אלא ויקח, לימד (ב״ר לו, ו.) על שם שנתאמץ במצוה יותר מיפת, לכך זכו בניו לטלית של ציצית, ויפת זכה לקבורה לבניו, שנאמר אתן לגוג מקום שם קבר (יחזקאל לט, יא.). וחם שבזה את אביו, נאמר בזרעו כן ינהג מלך אשור את שבי מצרים ואת גלות כוש נערים וזקנים ערום ויחף וחשופי שת וגו׳ (ישעיה כ, ד.): למה נאמר פעם שניה, מלמד שכשקרבו אצלו והוצרכו להפוך עצמם לכסותו, הפכו פניהם אחורנית: | |
כד | וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר־ |
הפסול והבזוי, כמו הנה קטן נתתיך בגוים בזוי (ירמיה מט, טו.): | |
כה | וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו: |
אתה גרמת לי שלא אוליד בן רביעי אחר לשמשני, ארור בנך רביעי להיות משמש את זרעם של אלו הגדולים, שהוטל עליהם טורח עבודתי מעתה. ומה ראה חם שסרסו, אמר להם לאחיו, אדם הראשון שני בנים היו לו, והרג זה את זה בשביל ירושת העולם, ואבינו יש לו ג׳ בנים ועודנו מבקש בן רביעי: | |
כו | וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהוָֹה אֱלֹהֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ: |
שעתיד לשמור הבטחתו לזרעו לתת להם את ארץ כנען: להם כנען למס עובד: | |
כז | יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי־ |
מתורגם יפת ירחיב: ישרה שכינתו בישראל. ומדרש חכמים (ב״ר לו, ח.), אף על פי שיפת אלהים ליפת, שבנה כורש שהיה מבני יפת בית שני, לא שרתה בו שכינה, והיכן שרתה, במקדש ראשון שבנה שלמה שהיה מבני שם: אף משיגלו בני שם, ימכרו להם עבדים מבני כנען: | |
כח | וַיְחִי־ |
כט | וַיְהִי כָּל־ |
פרק י | |
א | וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת בְּנֵי־ |
ב | בְּנֵי יֶפֶת גֹּמֶר וּמָגוֹג וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָס: |
זו פרס (ב״ר לז, א.): | |
ג | וּבְנֵי גֹּמֶר אַשְׁכְּנַז וְרִיפַת וְתֹגַרְמָה: |
ד | וּבְנֵי יָוָן אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישׁ כִּתִּים וְדֹדָנִים: |
ה | מֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ אִיֵּי הַגּוֹיִם בְּאַרְצֹתָם אִישׁ לִלְשֹׁנוֹ לְמִשְׁפְּחֹתָם בְּגוֹיֵהֶם: |
ו | וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן: |
ז | וּבְנֵי כוּשׁ סְבָא וַחֲוִילָה וְסַבְתָּה וְרַעְמָה וְסַבְתְּכָא וּבְנֵי רַעְמָה שְׁבָא וּדְדָן: |
ח | וְכוּשׁ יָלַד אֶת־ |
להמריד כל העולם על הקדוש ברוך הוא בעצת דור הפלגה: | |
ט | הוּא־ |
צד דעתן של בריות בפיו, ומטען למרוד במקום: מתכוין להקניטו על פניו: על כל אדם מרשיע בעזות פנים, יודע רבונו ומתכוין למרוד בו, יאמר, זה, כנמרוד גבור ציד (שם, ב.): | |
י | וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֶה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר: |
יא | מִן־ |
כיון שראה אשור את בניו שומעין לנמרוד, ומורדין במקום לבנות המגדל, יצא מתוכם (שם, ד.): | |
יב | וְאֶת־ |
היא נינוה, שנאמר ונינוה היתה עיר גדולה לאלהים (יונה ג, ג.): | |
יג | וּמִצְרַיִם יָלַד אֶת־ |
שפניהם דומים ללהב: | |
יד | וְאֶת־ |
משניהם יצאו, שהיו פתרוסים וכסלוחים מחליפין משכב נשותיהם אלו לאלו, ויצאו מהם פלשתים: | |
טו | וּכְנַעַן יָלַד אֶת־ |
טז | וְאֶת־ |
יז | וְאֶת־ |
יח | וְאֶת־ |
מאלה נפוצו משפחות הרבה: | |
יט | וַיְהִי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּידֹן בֹּאֲכָה גְרָרָה עַד־ |
סוף ארצו. כל גבול לשון סוף וקצה: שם דבר. ולי נראה כאדם האומר לחבירו, גבול זה מגיע עד אשר תבא לגבול פלוני: | |
כ | אֵלֶּה בְנֵי־ |
אף על פי שנחלקו ללשונות וארצות, כלם בני חם הם: | |
כא | וּלְשֵׁם יֻלַּד גַּם־ |
הנהר היה שם: איני יודע אם יפת הגדול, אם שם, כשהוא אומר שם בן מאת שנה וגו׳ שנתים אחר המבול, הוי אומר יפת הגדול, שהרי בן ת״ק שנה היה נח כשהתחיל להוליד, והמבול היה בשנת שש מאות שנה, נמצא שהגדול בבניו היה בן מאה שנה, ושם לא הגיע למאה עד שנתים אחר המבול: ולא אחי חם, שאלו שניהם כבדו את אביהם, וזה בזהו: | |
כב | בְּנֵי שֵׁם עֵילָם וְאַשּׁוּר וְאַרְפַּכְשַׁד וְלוּד וַאֲרָם: |
כג | וּבְנֵי אֲרָם עוּץ וְחוּל וְגֶתֶר וָמַשׁ: |
כד | וְאַרְפַּכְשַׁד יָלַד אֶת־ |
כה | וּלְעֵבֶר יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ וְשֵׁם אָחִיו יָקְטָן: |
נתבלבלו הלשונות, ונפוצו מן הבקעה, ונתפלגו בכל העולם, למדנו שהיה עבר נביא, שקרא שם בנו על שם העתיד. ושנינו בסדר עולם (פ״א) שבסוף ימיו נתפלגו, שאם תאמר בתחלת ימיו, הרי יקטן אחיו צעיר ממנו, והוליד כמה משפחות קודם לכן, שנאמר ויקטן ילד וגו׳, ואחר כך ויהי כל הארץ וגו׳, ואם תאמר באמצע ימיו, לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש, הא למדת, שבשנת מות פלג נתפלגו: שהיה עניו ומקטין עצמו, לכך זכה להעמיד כל המשפחות הללו: | |
כו | וְיָקְטָן יָלַד אֶת־ |
על שם מקומו, דברי אגדה (ב״ר לז, ח.): | |
כז | וְאֶת־ |
כח | וְאֶת־ |
כט | וְאֶת־ |
ל | וַיְהִי מוֹשָׁבָם מִמֵּשָׁא בֹּאֲכָה סְפָרָה הַר הַקֶּדֶם: |
לא | אֵלֶּה בְנֵי־ |
לב | אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי־ |