רמב״ם שלשה פרקים ליום - כ״ז אלול ה׳תשפ״ד
הל׳ שגגות פרק ו-ח

רמב״ם שלשה פרקים ליום

הלכות שגגות פרק ו

א) דין שגגת המאכלות, כדין שגגת הבעילות; לפיכך אם אכל אכילות הרבה משם אחד, בעלם אחד -- אף על פי שיש ביניהן ימים רבים, אינו חייב אלא חטאת אחת. כיצד, אכל חלב היום, ואכל חלב למחר, וחלב למחר, בעלם אחד -- אף על פי שהן בשלושה תמחויין, אינו חייב אלא אחת. אבל אם אכל כזית חלב, ונודע לו, וחזר ואכל כזית חלב, ונודע לו -- חייב על כל אכילה ואכילה: שהידיעות, מחלקות השגגות.

ב) אכל כחצי זית חלב, וחזר ואכל כחצי זית חלב, בעלם אחד -- אף על פי שהם שני תמחויין, ואף על פי שהפסיק ביניהן, הרי אלו מצטרפין, ומביא חטאת: שאין התמחויין מחלקין. והוא שלא ישהה ביניהן יותר מכדי אכילת שלוש ביצים, כמו שביארנו בהלכות מאכלות אסורות: שכשם שמצטרף השיעור למזיד למלקות, כך מצטרף השיעור לשוגג בקרבן.

ג) [ב] אכל נותר מחמישה זבחים, כזית מכל זבח, בעלם אחד -- אף על פי שאכלן בחמישה תמחויין, אינו חייב אלא חטאת אחת: שכולן שם אחד הן, והתמחויין אינן מחלקין; וגופי הזבחים אינן מחלקין -- שאחד האוכל בשר מזבחים רבים, או מזבח אחד. וכן השוחט חמישה זבחים בחוץ, בעלם אחד -- אינו חייב אלא חטאת אחת: הא למה זה דומה, למשתחווה לחמש צורות בעלם אחד. [ג] הקיז דם לבהמתו, וקיבלו בשני כוסות, ושתין בעלם אחד -- אינו מביא אלא חטאת אחת.

ד) האוכל מאכלות הרבה, משמות הרבה, בעלם אחד -- חייב על כל שם ושם. כיצד, כגון שאכל חלב ודם ונותר ופיגול, כזית מכל אחד ואחד, בעלם אחד -- מביא ארבע חטאות; וכן כל כיוצא באלו.

ה) וכן האוכל כזית אחד, שנתקבצו בו שמות הרבה, בעלם אחד -- אם נתקבצו באיסור מוסיף, או באיסור כולל, או באיסור בת אחת -- חייב על כל שם ושם. לפיכך הטמא, שאכל כזית חלב, נותר, ביום הכיפורים -- מביא ארבע חטאות, ואשם: חטאת אחת משום טמא שאכל קודש, ואחת משום אוכל חלב, ואחת משום אוכל נותר; ואחת משום יום הכיפורים -- והוא שיצטרף אוכל אחר עם כזית זה, עד שישלימו לככותבת. ומביא אשם ודאי למעילה, שהרי נהנה מן ההקדש בשגגה.

ו) [ה] האוכל ושותה ביום הכיפורים, בעלם אחד -- אינו חייב אלא חטאת אחת: אכילה ושתייה, אחת היא. [ו] העושה מלאכה ביום הכיפורים, שחל להיות בשבת -- חייב שתי חטאות, מפני שהן שני איסורין הבאין כאחד.

ז) אכל כחצי זית חלב, וכחצי זית דם, בעלם אחד -- אינו חייב קרבן: כשם שאין האיסורין מצטרפין למלקות, כמו שביארנו בהלכות מאכלות אסורות -- כך אין מצטרפין לקרבן.

ח) אכל כחצי זית, ונודע לו, וחזר ושכח ואכל כחצי זית אחר, בעלם שני -- פטור: שהרי נודע לו בינתיים, ויש ידיעה לחצי שיעור. וכן אם כתב אות אחת בשבת בשגגה, ונודע לו, וחזר ושכח וכתב אות שנייה סמוכה לה, בעלם שני -- פטור מקרבן חטאת. וכן כל כיוצא בזה.

ט) וכן המעביר שתי אמות בשוגג, ושתי אמות במזיד, ושתי אמות בשוגג -- אם בזריקה, חייב: לא מפני שאין ידיעה לחצי שיעור, אלא מפני שאין בידו להחזירה; לפיכך לא הועילה לו הידיעה שבינתיים. ואם בהעברה, פטור: שיש ידיעה לחצי שיעור, כמו שביארנו.

י) [ט] האוכל כזית חלב, וכזית חלב, בעלם אחד, ונודע לו על הראשון, וחזר ונודע לו על השתי -- מביא שתי חטאות: שהידיעות מחלקות, ואף על פי שעדיין לא הפריש הקרבן. אבל אם נודע לו על שניהן כאחת, מביא חטאת אחת. וכן ייראה לי שהוא הדין, בבעילות.

יא) [י] אכל כזית ומחצה בעלם אחד, ונודע לו על כזית, וחזר ואכל חצי זית, בהעלמו של שני -- אינו חייב אלא חטאת אחת: שאין חצי זית האחרון מצטרף לראשון, אף על פי שהוא בהעלמו -- שהרי נודע לו על מקצת העלמה ראשונה.

יב) [יא] אכל שני זיתי חלב בעלם אחד, ונודע לו על אחד מהן, וחזר ואכל כזית אחר בהעלמו של שני, והביא חטאת על הראשון -- ראשון ושני מתכפרין, אבל שלישי לא נתכפר; אלא כשייוודע לו עליו, יביא חטאת אחרת.

יג) הביא חטאת על השלישי -- שלישי ושני מתכפרין, ששניהן בעלם אחד; וראשון לא נתכפר בחטאת זו. הביא חטאת על האמצעי -- שלושתן מתכפרין, מפני שהראשון והשלישי בהעלמו של אמצעי; וכשייוודע לו על הראשון ועל השלישי, אין צריך להביא חטאת אחרת.

יד) [יב] מי שאכל חתיכה משתי חתיכות, ונסתפק לו אם חלב אכל או שומן, וחזר ואכל חתיכה אחרת משתי חתיכות, ונסתפק לו אם חלב אכל או שומן, ואחר כך נודע לו בודאי שחלב אכל בראשונה ובשנייה -- אינו חייב אלא חטאת אחת: שידיעת ספק שהייתה לו בינתיים -- אף על פי שמחלקת לאשמות, אינה מחלקת לחטאות.


הלכות שגגות פרק ז

א) המשתחווה לעבודה זרה וניסך וקיטר וזיבח, בעלם אחד -- חייב ארבע חטאות; וכן אם פיער עצמו לפעור וזרק אבן למרקוליס, בעלם אחד -- חייב שתיים. וכן כל כיוצא זה, יהא חייב על כל עבודה ועבודה.

ב) במה דברים אמורים, בשהזיד בעבודה זרה, ושגג בעבודות אלו; אבל אם הזיד בעבודות אלו, ושגג בעבודה זרה -- אינו חייב אלא חטאת אחת.

ג) כיצד, ידע שזו עבודה זרה, ושאסור לעובדה, אבל לא ידע שההשתחוויה והניסוך עבודה, והשתחווה וניסך -- חייב שתיים; ידע שאלו עבודות הן, ואסור לעבוד בהן לאל אחר, ולא ידע שזו עבודה זרה, לפי שלא הייתה של כסף וזהב, ועלה על דעתו שאין קרויה עבודה זרה אלא של כסף וזהב, ועבדה בכל העבודות -- אינו חייב אלא חטאת אחת.

ד) [ב] כלל גדול אמרו בשבת, כל השוכח עיקר שבת, ושכח שנצטוו ישראל על השבת, או שנשבה והוא קטן לבין הגויים, או נתגייר קטן והוא בין הגויים -- אף על פי שעשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, אינו חייב אלא חטאת אחת: שהכול שגגה אחת היא. וכן חייב חטאת אחת על כל חלב שאכל, וחטאת אחת על כל דם שאכל; וכן כל כיוצא בעבירות אלו.

ה) וכל היודע עיקר שבת, אבל שכח שהיום שבת, ודימה שהוא חול -- אף על פי שעשה בו מלאכות הרבה, חייב חטאת אחת על היום כולו; וכן חטאת, על כל שבת ושבת ששגג בו.

ו) [ג] וכל היודע שהיום שבת, ושגג במלאכות ולא ידע שמלאכות אלו אסורות, או שידע שהן אסורות ולא ידע שחייבין עליהן כרת, ועשה מלאכות הרבה -- חייב חטאת על כל אב מלאכה ומלאכה: אפילו עשה הארבעים חסר אחת בעלם אחד, מביא תשע ושלושים חטאות. [ד] שכח שהיום שבת, ושגג אף במלאכות ולא ידע שמלאכות אלו אסורות -- אינו חייב אלא חטאת אחת.

ז) [ה] העושה אב ותולדותיו, בעלם אחד -- אינו חייב אלא חטאת אחת; ואין צריך לומר העושה תולדות הרבה של אב אחד, שאינו חייב אלא חטאת אחת. [ו] עשה תולדה של אב זה, ותולדה של אב זה, בעלם אחד -- ייראה לי שהוא חייב שתי חטאות.

ח) [ז] עשה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת, כגון שזרע והבריך והרכיב, בעלם אחד -- אינו חייב אלא חטאת אחת. וכבר נתבאר בהלכות שבת, האבות והתולדות והמלאכות שהן מעין אבות.

ט) [ח] עשה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת, בשבתות הרבה, בין בזדון שבת ושגגת מלאכות, בין בשגגת שבת וזדון מלאכות -- חייב על כל מלאכה ומלאכה. כיצד, ידע שהיום שבת, וזרע בו מפני שלא ידע שהזריעה מלאכה, וכן בשבת שנייה ידע שהוא שבת, ונטע בה מפני שלא ידע שהנטיעה אסורה משום מלאכה, וכן בשבת שלישית הבריך מפני שלא ידע שההברכה מלאכה -- חייב על כל אחת ואחת, אף על פי שהיא מעין מלאכה אחת: מפני שהשבתות, כגופין מחולקין.

י) [ט] שגג שהיום שבת, וזרע בו, והוא יודע שהזריעה מלאכה, וכן בשבת שנייה שכח שהוא שבת, ונטע בו, והוא יודע שהנטיעה מלאכה, וכן בשלישית שכח שהוא שבת, והבריך, אף על פי שיודע שההברכה מלאכה -- הרי זה חייב על כל אחת ואחת: שהימים שבין שבת לשבת, הרי הם כידיעה לחלק.

יא) [י] מי שקצר וטחן כגרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות, שאינו חייב אלא חטאת אחת, וחזר וקצר וטחן כגרוגרת בזדון שבת ושגגת מלאכות, שהוא חייב על כל מלאכה ומלאכה, ונודע לו על קצירה של שגגת שבת וזדון מלאכות -- קצירה גוררת קצירה, וטחינה גוררת טחינה, וכאילו עשה ארבעתן בשגגת שבת וזדון מלאכות, שאינו חייב אלא חטאת אחת. וכיון שהקריב חטאת זו, נתכפר לו על הכול; וכשיידעם אחר כן, אינו צריך להביא חטאת אחרת.

יב) אבל אם נודע לו תחילה על קצירה של זדון שבת ושגגת מלאכות, והקריב חטאת -- נתכפר לו על זו הקצירה שנודע לו עליה, ועל הקצירה והטחינה של שגגת שבת וזדון מלאכות, מפני ששניהן כמלאכה אחת, ונגררה קצירה וטחינה עם הקצירה. ותישאר הטחינה של זדון שבת עד שייוודע לו עליה, ויביא חטאת שנייה.

יג) קצר כחצי גרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות, וחזר וקצר כחצי גרוגרת בזדון שבת ושגגת מלאכות -- הרי אלו מצטרפין: קצירה גוררת קצירה. וכן כל כיוצא בזה, בשאר מלאכות.

יד) [יא] המתכוון לחתוך את התלוש, וחתך את המחובר -- אף על פי שנתכוון לחתיכה, הואיל ולא עשה מחשבתו, פטור מן החטאת: שזה כמתעסק; ולא אסרה תורה אלא מלאכת מחשבת, כמו שביארנו כמה פעמים.

טו) [יב] החותה גחלים בשבת, שהוא מכבה את העליונות ומדליק את התחתונות -- אם נתכוון לכבות ולהבעיר, חייב שתיים. חתה גחלים להתחמם מהן, והובערו מאליהן -- חייב שתיים: מפני שמלאכה שאינה צריכה לגופה, חייב עליה, כמו שביארנו בהלכות שבת. וכשם שחייבין על זדונה כרת, כך חייב על שגגתה קרבן חטאת.


הלכות שגגות פרק ח

א) כל חטא שחייבין על שגגתו חטאת קבועה, חייבין על לא הודע שלו אשם תלוי; ומה הוא לא הודע -- אם נסתפק לו אם שגג בדבר זה או לא שגג, הרי זה מצווה להקריב אשם: שנאמר "ולא ידע ואשם, ונשא עוונו. והביא איל תמים מן הצאן, בערכך לאשם" (ויקרא ה,יז-יח). וזה הוא הנקרא אשם תלוי -- מפני שהוא מכפר על הספק, ותולה לו, עד שייוודע לו בודאי שחטא בשגגה, ויקריב חטאתו.

ב) אינו חייב באשם תלוי, עד שיהיה שם איסור קבוע. כיצד, אכל חלב, וספק אם היה כזית או פחות מכזית; או שהייתה לפניו חתיכת חלב וחתיכת שומן, ואכל אחת מהן, ואין ידוע איזה מהן אכל; אשתו ואחותו עימו בבית, בעל אחת מהן, ואין יודע איזו מהן בעל; שבת ויום חול, ועשה מלאכות באחד מהן, ואין ידוע באיזה מהן עשה; או שעשה מעשה בשבת, ולא ידע מעין איזו מלאכה עשה: הרי זה מביא אשם תלוי. וכן כל כיוצא בזה.

ג) אבל אם הייתה לפניו חתיכה אחת, ספק שהיא חלב ספק שהיא אליה, ואכלה -- פטור, שהרי אין כאן איסור קבוע. וכל האוכל חלב הכוי -- פטור מאשם תלוי, שהרי אין כאן איסור קבוע. וכן הבא על אישה שהיא ספק נידה, או ספק ערווה של קירוב בשר -- פטור מאשם תלוי. לפיכך האישה שנמצא דם על עד שלה לאחר זמן, והנושא יבמתו בתוך שלושה חודשים, וילדה, ואין ידוע אם בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון -- הרי אלו פטורין מן הקרבן. וכן כל כיוצא באלו, שהרי אין שם איסור קבוע.

ד) [ג] האוכל חתיכה, ועד אחד אומר לו זה שאכלת חלב היה, ועד אחד אומר לא אכלת חלב, אישה אומרת אכל, ואישה אומרת לא אכל -- הואיל ונקבע האיסור, והוא אינו יודע אם חטא או לא חטא, הרי זה מביא אשם תלוי.

ה) וכן כל הבא על אשת איש, שעד אחד אומר מת בעלה, ואחד אומר לא מת -- חייבין באשם תלוי. והוא הדין לספק מגורשת, שהרי נקבע האיסור; אבל ספק מקודשת, לא נקבע האיסור.

ו) [ד] מי שהיו לפניו שתי חתיכות, אחת של חלב ואחת של שומן, ואכל אחת מהן, ובא גוי או כלב ואכל את השנייה, או שאכל גוי או כלב את הראשונה, ובא ישראל ואכל השנייה, או שאכל ראשונה בזדון ושנייה בשגגה, או שאכל ראשונה בשגגה ושנייה בזדון -- הרי זה חייב באשם תלוי, הואיל והיה שם איסור קבוע.

ז) אכל שתיהן בזדון, פטור מקרבן; אכל שתיהן בשגגה, מביא חטאת; אכל את הראשונה בשגגה, ובא אחר ואכל את השנייה בשגגה -- שניהם חייבין באשם תלוי. וכן כל כיוצא בזה.

ח) [ה] חלב ונותר לפניו, אכל אחת מהן, ואין ידוע איזו מהן אכל; אשתו נידה ואחותו עימו בבית, ושגג באחת מהן, ואין ידוע איזו מהן בעל; שבת ויום הכיפורים, ועשה מלאכה בין השמשות שביניהן: הרי זה פטור מקרבן; ואינו מביא חטאת, שהרי אינו יודע עצמו של חטא כמו שביארנו, ואינו מביא אשם תלוי, שהרי יודע בודאי שחטא.

ט) [ו] כל דבר שחייבין על ודאו חטאת קבועה אחת, חייבין על לא הודע שלו אשם תלוי אחד; וכל דבר שחייבין על ודאו חטאות הרבה, חייבין על לא הודע שלו אשמות תלויין הרבה, כמניין החטאות.

י) כיצד, כשם שאם אכל חלב ודם ונותר ופיגול בעלם אחד, חייב ארבע חטאות: כך אם נסתפק לו אם אכלן, או לא אכל אלא חתיכות של היתר שהיו עימהן -- מביא ארבעה אשמות תלויין. וכן אם נסתפק לו אם האישה שבא עליה אשתו, או פלונית הערווה שהייתה עימה שחייב עליה שמונה חטאות -- הרי זה מביא שמונה אשמות תלויין.

יא) [ז] האוכל חתיכה משתי חתיכות, ונסתפק לו אם של חלב אכל או של שומן אכל, ואחר שנולד לו הספק, אכל חתיכה משתי חתיכות אחרות, ונסתפק לו אם של חלב אכל או של שומן -- הרי זה מביא שתי אשמות תלויין. [ח] כשם שידיעת ודאי בינתיים מחלקת לחטאות, כך ידיעת ספק בינתיים מחלקת לאשמות.

יב) לפיכך אם אכל חמישה זיתי חלב בעלם אחד, ונודע לו ידיעת ספק על אחת מהן, וחזר ונודע לו ידיעת ספק אחרת על השני, וכן על כל אחד ואחד -- חייב אשם תלוי על כל אחד ואחד.

יג) [ט] חתיכה של שומן וחתיכה של חלב, אכל אחת מהן, ואין ידוע איזו היא, והביא אשם תלוי, וחזר ואכל את השנייה -- מביא חטאת. וכן אם אכל אחר את השנייה -- מביא האחר אשם תלוי, כמו שביארנו.

יד) [י] חתיכה של חלב וחתיכה של חלב נותר, אכל את אחת מהן, ואין ידוע איזו היא -- מביא חטאת על החלב, ואשם תלוי משום נותר. אכל את השנייה, בעלם שני -- מביא שלוש חטאות; ואם היה בה שווה פרוטה, מביא אשם ודאי משום מעילה.

טו) אכל אחד את אחת משתיהן, ובא אחר ואכל את השנייה -- זה מביא חטאת ואשם תלוי, וזה מביא חטאת ואשם תלוי; וכן כל כיוצא בזה.

לעילוי נשמת מרת לאה מרים בת הרב יעקב יוסף ע״ה היידינגספלד